דפנה אמירה
Dafna Amira
התחנה המרכזית החדשה
התחנה המרכזית החדשה בתל אביב היא כישלון אדריכלי ותכנוני המשמר כאוס, ובה בעת היא מרכז תרבותי נחוץ עבור אלו שנתפסים כדחויים על ידי חלקים בחברה. התחנה היא דוגמה לשטח הפקר שקיומו הכרחי לצורך שמירה על הסדר החברתי הקיים. שלוש שנים, מדי שבוע בשבוע אני מסתובבת באזורי השוליים של התחנה המרכזית, כשמבטי מופנה אל המבנה הארכיטקטוני עצמו. כשם שהמרחב מתעצב בהתאם לתמונה הפנימית של הדמיון האינדיבידואלי, כך אני מצלמת את התחנה. הצילום הוא צילום ישיר, תיעודי-פורמליסטי. כמו בלשית בחקירה או צלמת פורנזית אני מחפשת אחר שאריות של פעולות אנושיות במרחב התחנה או רמזים להיעדרן. שאריות אלו נחשפות במופעים שונים: הצטברות אבק, לכלוך, הזנחה, עזובה, פירוק, הרכבה, אלתור ואקראיות. באמצעות הצילום והמסגור, שאריות אלו הופכות לתפאורות תיאטרליות אפופות מסתורין. לעומת המרחבים המוכרים, בתחנה ישנם מרחבים בעלי אופי אנרכיסטי, המשכפלים את היום-יום ומגדירים את הנורמלי דרך הוצאה מן הכלל של עצמם. דימויים אלו מעידים על התחנה כסביבה לא-מוכרת, זרה, שאינה ניתנת לתיאור במילים ולהגדרה, מאחר שאיננה בסדר החברתי המוכר.
