צילום
פרויקט גמר
מאשה פרנצב
מאשה פרנצב
Masha Ferentsev
ללא כותרת
יש הטוענים כי האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, וכי המקום בו גדלנו עיצב והגדיר את זהותנו. לאחר חמש שנים של שהות בישראל חזרתי לבירוביג׳ן, העיר שבה גדלתי, הממוקמת במזרח הרחוק של רוסיה, כדי לצלם את פרויקט הגמר. ציפיתי לראות שוב את נופי העיר המשעממים והעלובים, את העיר המתפוררת, ואת הקשיחות, העצבות והקרירות של תושביה. אבל דווקא אז קרה מפגש מסוג אחר. בתהליך ארוך של איסוף התצלומים בעיר, הבנתי שבית עבורי אינו טריטוריה פיזית אלא מצב רגשי, ולפיכך, האובדן והכיליון של הבית החומרי כבר אינם משפיעים עלי. הבית נמצא אצלי בלב, בית פנימי שאינו תלוי בהתגלמותו החומרית. העיר, רחובותיה ומבניה מתפוררים ונעלמים, הנוף שהיה מוכר וידוע לי היטב נעלם לבלי שוב, אבל אני כבר לא מתפוררת מבפנים.