עינת גרינברגר
Einat Greenberger
ללא כותרת
אני מצלמת את הגוף של אימא שלי, שלפני שלוש שנים אובחנה כחולת סרטן. מאז האבחון השתנו הבית שגדלתי בו והאנשים שנמצאים בו, התפקידים שהם ממלאים והאופן שבו הם מנהלים את שגרת יומם. התחלתי לצלם את אמי עם האבחון הראשון למחלתה, בשנה הראשונה ללימודיי בבצלאל, כדי לעמוד על השינויים הדרמטיים המתחוללים בגופה ובסביבתי הקרובה. ההתמקדות בגופה המשתנה של אמי מזמנת סוג חדש של התבוננות, שלא הייתה מתאפשרת אלמלא התיווך של המצלמה. המצלמה מאפשרת לי להישיר מבט אל הגוף החולה, התבוננות שמעלה מחשבות ותהיות מרובות על המוכר כל כך שהפך פתאום לאחר, לא מוכר וכמעט זר. דווקא משום כך בחרתי למקם את התצלומים בנופים ישראליים מוכרים הקשורים לביוגרפיה המשפחתית: נוף חקלאי ובתי הקיבוץ. במרכזם נמצאת הדמות האניגמטית, לא גברית ולא נשית, לא זקנה ולא צעירה. התצלומים חושפים תהליכים אמביוולנטיים של דעיכה וצמיחה, אינטימיות וריחוק, סקרנות ואמפתיה.
